בואו נעצור את החרם הבא...

בהתחלה לא הבנתי מה קורה...

כל סיפור על ילד מוחרם נוגע בי עד כאב, לא זכרתי שכילדה עברתי חרם ועדיין-כל סיפור, כל כתבה, כל פוסט על ילד מוחרם הרגישו עבורי כמו בוקס בבטן.

ואז זה היכה בי... כל סיפור כזה מעורר בי זיכרון, את הזיכרון בו ניגשו אלי אימהות,כשבני הקטן היה בן ארבע/חמש לא, לא ביחד, כל פעם אמא אחרת ניגשה וביקשה שלא אשלח אותו ליומולדת של הילד שלה כי הילד שלי "יפריע מפריע/המופרע יקלקל את השמחה".

באותם רגעים שכחתי לראות את הילד קסם המצחיק השובב עם הלב זהב שהוא ראיתי רק את מה שהן ראו האימהות ההן את הילד המפריע, המעצבן, הילד שלא רוצים אותו.

הייתי אמא צעירה ואדם אחר אז, קיבלתי את דבריהן ברגע ההוא לא ידעתי להגן על הילד שלי, לא התמרדתי, לא התווכחתי, שתקתי, כאבתי, התביישתי בו ובי ותחושת חוסר אונים מילאה אותי.

עברו שנים, הוא גדל ואני גדלתי יחד איתו, למדתי להגן על הילד שלי כשפגשנו באנשים שהוא הפריע להם פשוט בחרתי בו ולא בהם, למדתי להאמין בו להאמין לו , למדתי להכיר אותו לקבל אותו, את המיוחדות שבו ואת הפרעת הקשב שלו. (שאז, לפני 25 שנה לא הייתה מושג שגור ונכסף, נהפוך הוא ממנו).

למדתי להסתובב עם תעודת ה"מופרע קשב" בגאווה ואושר (פטורים, הארכת זמן)הוא למד להאמין בעצמו למדתי להגיד לו כמה אני גאה בו על מי שהוא יחד עם מערכת החינוך, יועצים ומורים טובים לאורך הדרך למדנו להכיר אותו, לאפשר לו למצוא את הדרך שלו, בקצב שלו, להיות האדם המקסים, המוכשר, היצירתי, החברתי והחברותי שהוא.

"כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד יאמין בו" אמר הרב קרליבך פגשתי כמה מבוגרים כאלה לאורך השנים יחד האמנו בו. ראינו בו את ה"יש".

לאחר 12 שנות לימוד, שם במסיבת הסיום עם 100 בבגרות באומנות, בזכות עבודת הגמר שלו "שער לגן עדן ושער לגיהנום" שקישטה את שערי החירום של בית הספר וגם את דפי העיתון המקומי שם ברגע ההוא הרשתי לעצמי לנשום לרווחה בגאווה גדולה.

היום אני צועקת את הצעקה שלא צעקתי אז...את הכאב והדמעות אני מחליפה במילים, בבקשה. אולי אצלי זה היה מזמן ועדיין - בקבוצות ההורים אותן אני מנחה אני פוגשת בהורים שחווים את כאב הנידוי החברתי של ילדיהם.

הורים יקרים, לפעמים קשה לכם וגם לנו לקבל את הילד הקצת שונה שלנו את הילד הלא "מושלם" שלנו שלא נכנס לטבלאות המשקל, ההישגים, הציונים, המזג, הקשב, המראה, היכולות של נורמה שנקבעה ע"י "מומחים" ו"חוכמת ההמונים".

אחד מתפקידנו ההוריים הוא... לשמור על ילדנו מהסביבה, מבורות, ושיפוטיות. בבקשה, בואו נשנה את השיח, יחד נקבל את האחר. שלנו ושל האחרים.

הורה יקר, אתה הורה משקיע, מכיל, אוהב, מודע. יחד עם זאת אם גם אתה מרגיש שאתה זקוק ליותר... יותר כלים, יותר חיזוק, יותר הכוונה להתמודדות עם הקושי של הילד שלך... אתה מוזמן ליצור איתי קשר כי אפשר אחרת... ניני אלבז - מאמנת למודעות הורית מנצחת